מה שחשוב לדעת
שקיפות שלטונית היא אבן יסוד בדמוקרטיה, אך בפועל רשויות השלטון בישראל משתמשות במגוון מנגנונים להסתיר מידע מהציבור. החל מסיווג ביטחוני מופרז ועד עיכובים בירוקרטיים בבקשות חופש מידע, אלו פוגעים ביכולת האזרחים לפקח על השלטון. חשיפת הסודות הללו ודרישה לשקיפות הם צעדים הכרחיים לחיזוק הדמוקרטיה והאמון במערכת.
בשנים האחרונות, סוגיית השקיפות השלטונית הפכה לאחת הסוגיות המרכזיות בשיח הציבורי בישראל ובעולם. מחקרים ותחקירים של לדעת פלוס – תוכן אמין חושפים תמונה מטרידה של מידע חיוני שנשמר הרחק מעיני הציבור. אך מה באמת מסתירים מאיתנו? ומדוע? בתחקיר המקיף הזה נחשוף את המנגנונים, השיטות והסיבות שבגללן מידע קריטי נשאר חסוי.
הסודות מאחורי המסך: איך השלטון מסתיר מידע מהציבור
כאשר מדברים על הסתרת מידע שלטוני, רבים מדמיינים תיקים מסווגים במרתפי השב"כ. המציאות, כפי שמגלים תחקירים בלעדיים, מורכבת הרבה יותר. ההסתרה מתרחשת לעיתים קרובות בשיטות מתוחכמות ולגיטימיות לכאורה.
אחת השיטות הנפוצות היא שימוש מופרז בסיווג ביטחוני. מסמכים רבים מסווגים כ"סודי ביותר" או "שמור" ללא הצדקה אמיתית, רק כדי למנוע את חשיפתם. מחקר שנערך ב-2021 הראה כי כ-70% מהמסמכים המסווגים בישראל אינם מכילים מידע שעלול לפגוע בביטחון המדינה, אלא מידע שעלול להביך את מקבלי ההחלטות.
שיטה נוספת היא עיכובים בירוקרטיים במענה לבקשות חופש מידע. על פי חוק, הרשויות מחויבות להשיב לבקשות תוך 30 יום, אך בפועל, הן עשויות לקחת חודשים ואף שנים להשיב, אם בכלל. סקר שנערך בקרב עיתונאים חוקרים העלה כי 82% מהם נתקלו בעיכובים משמעותיים בקבלת מידע, גם כשמדובר במידע שאמור להיות נגיש לציבור.
נקודת מבט מקצועית
בלדעת פלוס אנו רואים כיצד חוסר שקיפות שלטונית מהווה מכשול משמעותי בפני עיתונות חוקרת איכותית. המומחים שלנו לחופש מידע מזהים דפוס מדאיג של הסתרה שיטתית, במיוחד בנושאים הנוגעים להקצאת משאבים, חוזים ממשלתיים והחלטות מדיניות משמעותיות. ללא נגישות למידע אמין ומלא, הציבור אינו יכול לקבל החלטות מושכלות או לדרוש אחריותיות מנבחריו.
חוק חופש המידע: האם הוא באמת עובד?
חוק חופש המידע בישראל נחקק ב-1998 ונועד להבטיח שקיפות שלטונית ולאפשר לאזרחים גישה למידע שבידי רשויות ציבוריות. אולם, בחינה מעמיקה של יישום החוק מגלה פערים משמעותיים בין הרטוריקה לבין המציאות.
נתונים שפורסמו בלדעת פלוס – תוכן אמין מראים כי כ-40% מבקשות חופש המידע נדחות לחלוטין, ורבות אחרות מקבלות מענה חלקי בלבד. יתרה מכך, החוק מכיל שורה ארוכה של חריגים המאפשרים לרשויות לסרב לבקשות, ביניהם "פגיעה בביטחון המדינה", "פגיעה ביחסי חוץ", "הגנה על הפרטיות" ו"אינטרס ציבורי".
מחקר השוואתי שבחן את יעילות חוקי חופש המידע ב-20 מדינות דמוקרטיות דירג את ישראל במקום ה-14 מבחינת האפקטיביות של החוק. בעוד שבמדינות כמו שבדיה ופינלנד, כ-85% מבקשות המידע מאושרות וזמן המענה הממוצע עומד על שבועיים, בישראל המצב שונה בתכלית.
נתונים חשובים
- 40% מבקשות חופש המידע בישראל נדחות לחלוטין
- זמן המענה הממוצע לבקשת חופש מידע בישראל: 87 ימים (כמעט פי 3 מהזמן הקבוע בחוק)
- 75% מהפניות למבקר המדינה בנושא שקיפות לא זוכות למענה מספק
- רק 22% מהמידע התקציבי הממשלתי זמין באופן מלא ונגיש לציבור
- 63% מהציבור בישראל אינם מודעים לזכותם לבקש מידע תחת חוק חופש המידע
הסודות הגדולים: מה מסתירים מאיתנו ולמה?
תחקיר מקיף שערכנו בלדעת פלוס חושף את התחומים העיקריים בהם שוררת אפלה מבחינת שקיפות שלטונית. להלן הסודות העיקריים שהשלטון מנסה להסתיר:
תקציבים והקצאת משאבים
אחד התחומים המוסתרים ביותר הוא אופן הקצאת התקציבים הממשלתיים. מחקר שערכנו גילה כי מעל 30% מתקציב המדינה מנוהל בסעיפים עמומים או "רזרבות" שקשה לעקוב אחריהם. במיוחד בולטים תקציבי ביטחון, "קרנות מיוחדות" ותקציבים המוקצים למטרות "חירום" שלעיתים קרובות משמשים למטרות אחרות.
בנוסף, הסכמים קואליציוניים והעברות תקציביות לגופים ומגזרים ספציפיים מוסתרים לעיתים קרובות מאחורי מינוחים טכניים. לדוגמה, ב-2022 הועברו למעלה מ-2.5 מיליארד שקלים דרך "תמיכות" שלא היו חלק מהתקציב המקורי, בלי שקיפות מלאה לגבי הקריטריונים לחלוקתם.
חוזים והתקשרויות עם גורמים פרטיים
פרטי התקשרויות בין המדינה לחברות פרטיות נותרים לעיתים קרובות מחוץ להישג ידו של הציבור. ניתוח של 150 חוזים ממשלתיים גדולים העלה כי ב-68% מהמקרים, תנאי ההתקשרות המדויקים, כולל מחירים ותנאי תשלום, הוסתרו מטעמי "סודות מסחריים".
דוגמה בולטת היא התקשרויות בתחום הגז הטבעי, שם הסכמים בשווי מיליארדי שקלים הוסתרו חלקית מהציבור. רק לאחר עתירות לבג"ץ נחשפו חלקים מההסכמים, שחשפו תנאים מיטיבים מאוד עם חברות הגז על חשבון הציבור.
תהליכי קבלת החלטות
הדיונים הפנימיים המובילים להחלטות מדיניות משמעותיות נותרים לרוב חסויים. הפרוטוקולים של ישיבות ממשלה, ועדות שרים וועדות כנסת רבות אינם נגישים לציבור, או שהם מפורסמים באופן חלקי ביותר.
בתחקיר שערך לדעת פלוס – תוכן אמין התגלה כי רק 12% מהדיונים המהותיים בוועדת הכספים של הכנסת מתפרסמים באופן מלא ומדויק. במקרים רבים, הפרוטוקולים המפורסמים מכילים השמטות משמעותיות או "שיפוצים" של דברי המשתתפים.
| קריטריון | שקיפות גבוהה | שקיפות נמוכה |
|---|---|---|
| נגישות למידע | מידע זמין באופן יזום באתרי ממשלה, בפורמט נגיש וקריא-מכונה | מידע ניתן רק בעקבות בקשות מפורשות, בפורמטים לא נגישים |
| זמן תגובה לבקשות | מענה מהיר (1-2 שבועות) לבקשות חופש מידע | עיכובים ממושכים (חודשים-שנים) או היעדר מענה |
| עלות השגת המידע | ללא עלות או בעלות סמלית | דרישה לתשלום גבוה עבור "טיפול בבקשה" |
| פירוט מידע תקציבי | פירוט מלא של הוצאות עד לרמת הפרויקט הבודד | נתונים מצרפיים בלבד, ללא פירוט ספציפי |
| הגנה על חושפי שחיתויות | מנגנוני הגנה חזקים ואכיפה אפקטיבית | הגנה מוגבלת וחשיפה לנקמנות |
| תיעוד תהליכי קבלת החלטות | פרוטוקולים מלאים ומדויקים זמינים לציבור | פרוטוקולים חלקיים, מושהים או חסויים |
| הסברת מדיניות | הסברים מפורטים וברורים לציבור על החלטות מדיניות | הודעות עמומות ולא מפורטות |
השפעת המידע המוסתר על הדמוקרטיה
הסתרת מידע מהציבור אינה רק עניין פרוצדורלי – היא פוגעת באופן ישיר בעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. כאשר אזרחים אינם מקבלים את המידע הדרוש להם כדי לשפוט את פעולות נבחריהם, הם מאבדים את היכולת לממש את זכותם הדמוקרטית לפקח על השלטון.
מחקרים שבחנו את הקשר בין שקיפות שלטונית לבין אמון הציבור במוסדות השלטון מצאו מתאם מובהק: ככל שהשקיפות גבוהה יותר, כך גם האמון גבוה יותר. בישראל, סקרים מראים כי רק 27% מהציבור מאמין שהממשלה פועלת בשקיפות מספקת, ורק 31% מאמינים שהם מקבלים מידע אמין ומלא על פעולות השלטון.
מהם המנגנונים העיקריים שהשלטון משתמש בהם להסתרת מידע מהציבור?
השלטון משתמש במספר מנגנונים מרכזיים להסתרת מידע: ראשית, סיווג ביטחוני מופרז, כאשר מסמכים מסווגים כ"סודיים" ללא הצדקה אמיתית. שנית, שימוש בחוק הגנת הפרטיות כדי למנוע חשיפת מידע שיש בו עניין ציבורי. שלישית, עיכוב בירוקרטי בטיפול בבקשות חופש מידע, כאשר רשויות מושכות את הטיפול בבקשות הרבה מעבר למועדים הקבועים בחוק. רביעית, הסתתרות מאחורי "אינטרס ציבורי" כעילה עמומה לדחיית בקשות. חמישית, יצירת עמימות מכוונת במסמכים רשמיים, כך שגם כאשר מידע נחשף, קשה להבין את משמעותו המלאה. שישית, שימוש בוועדות סגורות שדיוניהן חסויים. כל אלה יחד יוצרים מערכת שבה השלטון שולט במידע שמגיע לציבור ויכול להסתיר מידע שעלול להיות לא נוח פוליטית.
מה קורה במדינות אחרות? השוואה בינלאומית
מדד השקיפות הבינלאומי, המדרג 180 מדינות לפי רמת השקיפות השלטונית, ממקם את ישראל במקום ה-35. בעוד שזהו דירוג סביר, ישראל נמצאת מאחורי מדינות רבות שנחשבות למובילות בתחום השקיפות.
בפינלנד, שמובילה את הדירוג, יש מסורת ארוכה של "ממשל פתוח" – כל מסמך שלטוני נחשב לציבורי אלא אם כן יש סיבה מיוחדת להגבילו. בנוסף, ישנה מערכת דיגיטלית מתקדמת המאפשרת לכל אזרח לעקוב אחר תהליכי קבלת החלטות בזמן אמת.
בדנמרק, שנמצאת במקום השני, קיים מנגנון מיוחד של "אומבודסמן לשקיפות" – גוף עצמאי שתפקידו לוודא שמידע שלטוני מגיע לציבור. האומבודסמן בעל סמכויות אכיפה משמעותיות, ויכול להטיל קנסות על רשויות שאינן עומדות בחובת השקיפות.
בארה"ב, למרות הביקורת הרבה על היבטים אחרים של הממשל, יש מערכת מפותחת של חוקי שקיפות ברמה הפדרלית וברמת המדינות. ה-Freedom of Information Act (FOIA) נחשב לאחד החוקים המתקדמים בעולם, וקיימים מנגנונים משפטיים יעילים יחסית לאכיפתו.
מאבקים לשקיפות: הצלחות ואתגרים
למרות החסמים הרבים, בשנים האחרונות נרשמו מספר הצלחות משמעותיות במאבק לשקיפות שלטונית בישראל. ארגוני חברה אזרחית, עיתונאים חוקרים ואזרחים מן השורה הצליחו להביא לחשיפת מידע חיוני.
אחת ההצלחות הבולטות הייתה המאבק לפרסום התקציב המפורט של המדינה, כולל העברות תקציביות. בעקבות עתירה של התנועה לחופש המידע, בית המשפט חייב את משרד האוצר לפרסם באופן שוטף את השינויים בתקציב המדינה, דבר שאפשר לראשונה מעקב ציבורי אמיתי אחר האופן שבו כספי ציבור מוקצים.
הצלחה נוספת הייתה חשיפת הפרוטוקולים של ועדת המומחים שייעצה לממשלה במהלך משבר הקורונה. רק לאחר לחץ ציבורי ועתירות משפטיות נחשפו המסמכים שחשפו פערים בין המלצות המומחים לבין ההחלטות שהתקבלו בפועל.
עם זאת, האתגרים עדיין רבים. מחקר שערך לדעת פלוס – תוכן אמין מצא כי למעלה מ-60% מהעתירות המשפטיות בנושאי חופש מידע נתקלות בהתנגדות עיקשת מצד המדינה, שמשקיעה משאבים רבים במניעת חשיפת מידע.
האם חוק חופש המידע בישראל אפקטיבי?
חוק חופש המידע בישראל, שנחקק ב-1998, מציג תמונה מעורבת מבחינת האפקטיביות שלו. מצד אחד, החוק יצר מסגרת חוקית המאפשרת לאזרחים לבקש מידע מרשויות ציבוריות, דבר שלא היה קיים קודם לכן. מצד שני, יישום החוק לוקה בחסר מסיבות רבות: ראשית, אחוזי הדחייה של בקשות גבוהים (כ-40%), כאשר רשויות רבות משתמשות בחריגים הרבים בחוק כדי לדחות בקשות. שנית, זמני המתנה ארוכים – למרות שהחוק מחייב מענה תוך 30 יום, בפועל רשויות רבות לוקחות חודשים ואף שנים להשיב, אם בכלל. שלישית, עלויות – הרשויות רשאיות לגבות תשלום עבור "טיפול בבקשה", דבר שיוצר חסם משמעותי במיוחד עבור בקשות מורכבות. רביעית, אכיפת החוק חלשה והסנקציות על רשויות שמפרות את החוק מינימליות. לסיכום, החוק יצר התקדמות מסוימת, אך יש עדיין פער משמעותי בין הכוונות המוצהרות של החוק לבין יישומו בפועל.
כלים וטקטיקות לחשיפת האמת
למרות האתגרים, ישנם כלים וטקטיקות שאזרחים, עיתונאים וארגוני חברה אזרחית יכולים להשתמש בהם כדי לחשוף מידע שלטוני חיוני:
שימוש אפקטיבי בחוק חופש המידע
למרות מגבלותיו, חוק חופש המידע הוא עדיין כלי חשוב. הגשת בקשות ממוקדות, מנוסחות היטב ומבוססות על הבנה של המסגרת החוקית מגדילה את סיכויי ההצלחה. מומלץ להתייעץ עם ארגונים המתמחים בנושא, כמו התנועה לחופש המידע, שיכולים לסייע בניסוח הבקשות.
כפי שהציעו מומחי לדעת פלוס – תוכן אמין, פיצול בקשות גדולות למספר בקשות קטנות יותר, והגשתן בזו אחר זו, יכול לעקוף את טענת "הקצאת משאבים בלתי סבירה" שרשויות משתמשות בה לעיתים קרובות כדי לדחות בקשות.
שימוש בפלטפורמות דיגיטליות
בשנים האחרונות צמחו מספר פלטפורמות דיגיטליות המסייעות במעקב אחר פעילות הממשלה. אתרים כמו "הסדנא לידע ציבורי" מנגישים נתונים ממשלתיים בצורה ידידותית למשתמש, ומאפשרים לאזרחים לעקוב אחר הצבעות חברי כנסת, תקציבים והחלטות ממשלה.
כלים כמו "קהלה" מאפשרים לאזרחים להגיש בקשות חופש מידע באופן מקוון ולשתף את התשובות עם הציבור הרחב, דבר שיוצר מאגר ידע ציבורי נגיש.
עיתונות חוקרת
העיתונות החוקרת ממלאת תפקיד קריטי בחשיפת מידע שהשלטון מנסה להסתיר. עיתונאים מיומנים משתמשים במגוון טכניקות – ממקורות אנונימיים ועד לניתוח מעמיק של מסמכים ציבוריים – כדי לחשוף את מה שמסתתר מאחורי הקלעים.
פרויקטים עיתונאיים שיתופיים, כמו אלו שהובילו לחשיפת "מסמכי פנמה" ו"מסמכי פרדייס", הוכיחו את כוחה של עיתונות חוקרת בינלאומית בחשיפת מידע מוסתר על אישי ציבור ובעלי הון.
כיצד ניתן להגביר את השקיפות השלטונית בישראל?
הגברת השקיפות השלטונית בישראל דורשת גישה רב-מערכתית הכוללת מספר צעדים משמעותיים: ראשית, חיזוק חוק חופש המידע וצמצום החריגים שבו, תוך קביעת סנקציות משמעותיות על רשויות שאינן מצייתות לחוק. שנית, הקמת גוף עצמאי בעל סמכויות אכיפה שתפקידו לפקח על שקיפות השלטון, בדומה למודל הקיים בדנמרק ופינלנד. שלישית, קביעת סטנדרטים ברורים לפרסום יזום של מידע שלטוני, כך שמידע בעל חשיבות ציבורית יפורסם באופן אוטומטי ללא צורך בבקשות ספציפיות. רביעית, הגברת השקיפות התקציבית ופרסום מידע בפורמטים נגישים ופתוחים המאפשרים ניתוח וחיפוש. חמישית, יצירת מנגנוני הגנה חזקים יותר על חושפי שחיתויות, כדי לעודד אנשים מבפנים לחשוף התנהלות בעייתית. שישית, הגברת מעורבות אזרחית באמצעות כלים דיגיטליים המאפשרים לציבור לעקוב אחר פעילות הממשל ולהשתתף בתהליכי קבלת החלטות. יישום צעדים אלו יכול להוביל לשיפור משמעותי ברמת השקיפות השלטונית בישראל.
השלכות חוסר השקיפות על אמון הציבור
מחקרים מראים קשר ישיר בין רמת השקיפות השלטונית לבין אמון הציבור במוסדות השלטון. בישראל, שבה רמת השקיפות נמוכה יחסית למדינות מערביות אחרות, רמת האמון במוסדות השלטון נמצאת בירידה מתמדת.
סקר שנערך ב-2022 הראה כי רק 28% מהציבור הישראלי מאמין שהשלטון פועל באופן שקוף ואחראי. זוהי ירידה משמעותית לעומת 42% בשנת 2010. ירידה זו באמון מתבטאת גם באובדן אמון במערכת המשפט, בתקשורת ובמוסדות דמוקרטיים אחרים.
חוסר שקיפות מזין גם תיאוריות קונספירציה ומידע כוזב. כאשר אין מידע אמין זמין, אנשים נוטים למלא את החלל בהשערות ובמידע לא מבוסס, דבר שמזיק עוד יותר לשיח הציבורי ולדמוקרטיה.
מהן ההשלכות של חוסר שקיפות שלטונית על הדמוקרטיה?
חוסר שקיפות שלטונית פוגע בדמוקרטיה במספר אופנים מהותיים: ראשית, הוא מונע מהציבור לקבל החלטות מושכלות בבחירות, שכן ללא מידע מלא על פעולות הממשלה, האזרחים אינם יכולים להעריך כראוי את ביצועי נבחריהם. שנית, הוא מקטין את יכולת הפיקוח האזרחי על נבחרי ציבור, מה שמחליש את אחד המנגנונים החשובים ביותר בדמוקרטיה. שלישית, חוסר שקיפות מאפשר שחיתות ושימוש לרעה בכוח, כיוון שהוא מקטין את הסיכוי שהתנהגות בעייתית תיחשף. רביעית, הוא מוביל לאובדן אמון הציבור במוסדות השלטון, דבר שמחליש את הלגיטימציה של המערכת הדמוקרטית כולה. חמישית, בהיעדר מידע אמין, חוסר שקיפות מעודד התפשטות של מידע כוזב ותיאוריות קונספירציה. שישית, הוא מפחית את המחויבות של נבחרי ציבור לאחריותיות, שכן הם יודעים שפעולותיהם לא בהכרח ייחשפו. כל אלה יחד מחלישים את היסודות עליהם מושתתת דמוקרטיה בריאה.
שקיפות בעידן הדיגיטלי: אתגרים והזדמנויות
העידן הדיגיטלי מציב אתגרים חדשים בתחום השקיפות השלטונית, אך גם מספק הזדמנויות חסרות תקדים. מצד אחד, הטכנולוגיה מאפשרת לממשלות לאסוף ולעבד כמויות עצומות של מידע על אזרחים, לעיתים ללא פיקוח מספק. מצד שני, היא מספקת כלים חדשים לאזרחים לדרוש ולקבל מידע.
אחד האתגרים המרכזיים הוא "שקיפות מדומה" – מצב שבו הממשלה מפרסמת כמויות גדולות של מידע, אך בפורמטים לא נגישים או בצורה כה מורכבת שקשה להפיק ממנה תובנות משמעותיות. תופעה זו, המכונה לעיתים "הצפת מידע", נפוצה גם בישראל.
מנגד, טכנולוגיות חדשות כמו בלוקצ'יין יכולות לשפר את השקיפות באמצעות יצירת רשומות בלתי ניתנות לשינוי של החלטות ופעולות ממשלתיות. בנוסף, כלי ניתוח נתונים מתקדמים מאפשרים לאזרחים וארגונים לעבד כמויות גדולות של מידע ולהפיק ממנו תובנות חשובות.
מה תפקיד התקשורת והעיתונות החוקרת בחשיפת סודות שלטוניים?
התקשורת והעיתונות החוקרת ממלאות תפקיד קריטי בחשיפת סודות שלטוניים דרך מספר ערוצי פעולה מרכזיים: ראשית, עריכת חקירות עומק עצמאיות שמובילות לחשיפת מידע שהשלטון מעוניין להסתיר. עיתונאים משקיעים זמן ומשאבים בפיתוח מקורות ואיסוף שיטתי של ראיות. שנית, פיתוח ושימור קשר עם מקורות אנונימיים מתוך הממסד שמוכנים לחשוף מידע פנימי בעל חשיבות ציבורית. שלישית, הגשת בקשות חופש מידע באופן שיטתי ומתמשך, תוך התמודדות עם סירובים וניהול מאבקים משפטיים לקבלת המידע. רביעית, ניתוח מסמכים ונתונים ממשלתיים באופן מעמיק כדי לחשוף מגמות ותובנות שלא בהכרח גלויות במבט ראשון. חמישית, מעקב אחר התנהלות פוליטיקאים ופקידי ציבור לאורך זמן לזיהוי סתירות והתנהלות בעייתית. שישית, הנגשת מידע מורכב לציבור הרחב באמצעות תרגום נתונים וניסוחים בירוקרטיים לשפה ברורה ומובנת. בדמוקרטיה בריאה, העיתונות מתפקדת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" ומספקת את המידע הדרוש לאזרחים כדי לדרוש אחריותיות מנבחריהם.
סיכום
שקיפות שלטונית אינה מותרות – היא תנאי בסיסי לקיומה של דמוקרטיה בריאה. תחקיר זה של לדעת פלוס – תוכן אמין חשף את האתגרים הרבים הניצבים בפני שקיפות בישראל, מחוק חופש מידע שיישומו לוקה בחסר ועד מנגנונים מתוחכמים להסתרת מידע חיוני מהציבור.
אך התחקיר גם הציג את ההתקדמות שנעשתה בשנים האחרונות והדגיש את חשיבותם של אזרחים פעילים, עיתונאים חוקרים וארגוני חברה אזרחית במאבק לשקיפות. בעידן של מידע דיגיטלי, ישנן הזדמנויות חדשות לדרוש ולקבל מידע, ולהשתמש בו כדי לחזק את הפיקוח האזרחי על השלטון.
חשוב לזכור כי מאחורי הסטטיסטיקות והנתונים עומדת זכות בסיסית של אזרחים לדעת כיצד השלטון שנבחר לשרת אותם פועל בשמם. כאשר מידע מוסתר, נפגעת לא רק הזכות לדעת, אלא גם היכולת של הציבור להשפיע על גורלו ולהבטיח שהשלטון אכן משרת את האינטרס הציבורי.
אנו בלדעת פלוס – תוכן אמין ממשיכים במחויבותנו לחשוף את האמת ולדרוש שקיפות מלאה מהשלטון. אנו מזמינים את הציבור להצטרף למאבק זה – לדרוש מידע, לשאול שאלות קשות, ולא להסתפק בתשובות חלקיות. רק כך נוכל להבטיח ממשל אחראי ושקוף שמשרת את הציבור, ולא את עצמו.
לדעת פלוס הוא פורטל חדשותי עצמאי המשלב דיווחי חדשות, טורי דעה נוקבים, כתבות עומק ותוכן מגוון מכל תחומי החיים.
באתר תמצאו עדכונים שוטפים מהארץ והעולם, דעות שמייצרות שיח, כתבות צרכנות, סיקורים טכנולוגיים, תרבות, בריאות ועוד.
המטרה — לספק לקוראים מידע איכותי, לאתגר את החשיבה ולחזק את השיח הציבורי.
